כשהברוקלין נטס ניצחה שלשום את מיאמי 111-105, במיאמי, עבורי זה היה הקש ששבר את גב הגמל. ההפסד הערב לממפיס (90-99) בהארכה היה דבר יותר מובן, אם כי כמובן מאכזב.

אני לא מאשים את גורן דראגיץ' בשני ההפסדים. הערב הוא אפילו היה לא רע עם 16 נק' ב-7 מ-12 עם 5 אסיסטים.

כל מה שאני אומר הוא שמיאמי היט בצרה, ואני מאמין שהוא – גורן – הוא חלק עיקרי מהבעייה. אגיד זאת אחרת:

אולי הוא לא הבעייה, אבל הוא – לבטח – לא הפיתרון!

אני לא מדבר על הגעה לפלייאוף (אם כי גם זה לא בטוח עתה שמיאמי נפלה למקום 8 במזרח). אני מדבר על מיאמי היט כקבוצה רצינית וטובה שתוכל לתת קרב על הכסף הגדול לקליבלנד, אטלנטה, טורונטו ולשיקגו (ועתה גם בוסטון, אינדיאנה, ואורלנדו ניכנסות למשוואה).

אני מדבר על מיאמי עם האספירציות – שאיפות והשתוקקויות של תחילת העונה: להילחם עם קליבלנד ושיקגו על אליפות המזרח.

למיאמי היט ישנן כמה בעיות אחרות, אבל הגעתי למסקנה ששתי בעיותיה הרציניות ביותר הן המאמן אריק ספואלסטרה והפוינט גארד גורן דראגיץ'.

על ספואלסטרה אני מכין טור נפרד. בטור הקודם שלי על מה שמאמן NBA חייב שיהיה לו – לאריק חסר את הדבר העיקרי: אוטוריטה. השחקנים לא מאמינים בו ואין להם כל יראת כבוד מפניו.

אז כיצד הוא ניצח שתי אליפויות והגיע לגמר פעמיים נוספות?

עם הקבוצה שהיתה לו. בדיוק כמו שפיל ג'קסון זכה בכל האליפויות בשיקגו כשהיו לו את מייקל וסקוטי וכל האחרים, ובלייקרס כשהיה לו את קובי ושאקיל, ואח"כ קובי, פאו גאסול, והשאר. אני לא סתם אומר זאת, אני מאמין במה שאני אומר: כל מאמן בינוני ב-NBA היה מנצח עם הבולס והלייקרס של אז. אולי הדוגמה הטובה ביותר מהעבר הוא קייסי ג'ונס – מאמן בינוני ביותר לפי כולם (מלבד כמובן 'מר מנחם' ו'הבן השחור של ג'ון סטוקטון' שאני מבטיח לכם כבר היום תגובות על "קייסי ג'ונס – המאמן הגדול") שזכה עם הבוסטון סלטיקס כי היה לו את לארי בירד, קווין מקהייל, ורוברט פריש.

אבל טור זה הוא לא על אריק ספוטלסטרה ואני אתייחס אליו בטור נפרד.

טור זה הוא על הפוינט גארד של מיאמי.

כפי שכולכם יודעים מיאמי – הקבוצה שיש לה כמה אוהדים באתר וביניהם רועי ואני – לא עשתה את הפלייאוף בעונה שעברה. ללא כריס בוש, ועם הפציעות לדוויין ווייד, הקבוצה שלברון נטש – ניסתה וניסתה, ולא הצליחה.

העונה הזאת נפתחה בהתלהבות כוללת: בוש חזר בריא ומלא מוטיבציה; דוויין וויין הבטיח שהוא בכושר גופני שכבר שנים לא היה בו; והסנטר חסן ווייטסייד היה אמור להיות הדבר הבא.

מה היה חסר?

דבק שידביק את כולם. CRAZY GLUE, או כל דבק אחר – העיקר פוינט גארד אמין ופיקח שימשוך בחוטים כמו בתיאטרון בובות.

ואז הגיעה החדשה המפוצצת שפט ריילי הצליח להחתים לחמש שנים את הפוינט גארד הלבן, האירופאי, האמין, ששמו גורן דראגיץ'. המחשבה היתה שעם חולי נקודות כמו בוש, דוויין, ואולי גם ווייטסייד, מיאמי לא צריכה "ראסל ווסטברוק" או "קיירי אירוינג". היא צריכה מין ג'ון סטוקטון, אבל כמובן שג'ון סטוקטון אין, אז לפחות אחד שמזכיר אותו.

אני טוען כבר שנים שלבן אירופאי לא יכול להיות פוינט גארד מצליח ב-NBA. ריקי רוביו אינו פוינט גארד מוצלח. סטיב נאש אינו אירופאי, והוא יותר אמריקאי מקנדי. למעשה גם פוינט גארדים לבנים אמריקאים לא היו הרבה שהפכו לכוכבים של ממש: בוב קוזי ודיק מקווייר מהעבר הרחוק, מרק פרייס מהעבר, ואיתו אולי הגדול מכולם ג'ון סטוקטון, וקצת אחריהם סקוט סקיילס וג'ייסון ויליאמס, ולאחרונה סטיב נאש.

אני לא עומד בטור זה להיכנס לסיבות, אבל הפוינט גארדים השחורים המצויינים OUTNUMBER את הלבנים יותר מבכל עמדה אחרת.

בכל זאת קיוו שגורן יהיה היוצא מין הכלל. בפיניקס הוא היה מחליף הגון לסטיב נאש, ממנו למד דבר או שניים, וכשסטיב נאש עזב, הוא ניהל את הפיניקס בצורה "נאותה".

אבל פיניקס היא לא מיאמי. מטרותיה הקרובות שונות, הרוסטר שלה שונה, והכספים בה שונים. גם אין לה פט ריילי בראש הפירמידה לדרוש את THE BEST OF THE BEST. פיניקס ומיאמי אלה שתי קבוצות עם אספירציות שונות כאילו מליגות שונות.

וככה הובא פוינט גארד סלובני שאשתו סבלה מקומפליקציות הריון בארצם, והוא מנסה להיות המנהיג החדש של ההיט.

משפחתו נשארה באירופה, ובתחילה השתמשו בזה כתרוץ למשחקו הפושר. מיאמי רצתה שחקן שיארגן לה את משחקה שהוא FAST PACED עם סיומים בפי הטבעת, ועם גורן כל זה פתאום נעלם.

בתחילה נתנו לו זמן להתרגל, אבל מאומה לא נראה שמשתנה. מיד עלו ההירהורים – תחילה בלחישות והיום בקולי-קולות:

האם בשביל הגורן דראגיץ' הזה היה כדאי לתת שתי בחירות דראפט ראשונות?

לספורטסנטר שראיין אותו הוא אמר: "קשה מאד להתחיל לשחק בקבוצה חדשה. לוקח זמן להתרגל. אני יודע שבינתיים לא הייתי במיטבי אבל אני בטוח שעם הזמן זה יבוא. אנחנו מקצוענים. נילמד לשחק אחד עם השני. אני מסתכל בחיוב על האתגר!"

אריק ספואלסטרה טוען: "אני לא חושש. יש לו 'COMPETITIVE DISPOSITION'. הוא ישתפר ואיתו תשתפר כל הקבוצה. המקום בו אנחנו עכשיו זה לא המקום בו נהיה באביב!".

אצל ספורלסטרה זה כבר יותר מעונה "העתיד". תמיד העתיד. אבל עתיד אף פעם לא הופך להווה, כי כשמגיע העתיד שהוא דיבר עליו והוא הופך להווה, ואז ספואלסטרה מוצא 'עתיד' חדש.

גורן קולע 11.4 נק' למשחק עם 5.3 אסיסטים, ירידה של 5 נקודות מהעונה שעברה. חמשת האסיסטים (כמה יש לווסטברוק? 11.6?) הם כמו בעונתו שעברה במיאמי. לחלוטין לא טוב ולחלוטין לא מספיק, במיוחד בימים טרופים אלה כשפוינט גארדים כווסטברוק, אירוינג (תנו לו עוד שבועיים!), לילארד, וול, אייזיה תומאס, ואחרים רבים הם כלי הנשק הממאירים ביותר של קבוצותיהם.

אני לא טוען שהאשמה רק בגורן. הוא משחק עם דוויין ווייד שחייב את הכדור בידיו. אבל לא אהבתי את הצהרתו, ש-"דוויין הוא ה-MAIN GUY של הקבוצה. אני לומד הרבה ממנו. אני והוא מסתדרים בסדר ואנחנו מתקשרים מצויין, אבל אני יודע שהוא הקול הראשי שלנו!".

זה לא יכול להיות ככה. הפוינט גארד הוא המנהיג. הוא הקוורטרבק. הוא המנהיג והקובע. אם גורן דראג'יץ' נותן את המנהיגות לווייד הוא כבר ביצע שגיאה חמורה. עזבו את לברון – הוא מקרה אבוד. אבל תראו שאפילו בקאבס קיירי אירוינג יתחיל בקרוב מאד לעשות כרצונו בקאבס כי לברון הוא אולי האלפה-דוג, אבל על הפארקט כשהכדור בידיו של אירוינג, הוא – ולא לברון – יקבע דברים. זה היה כבר ככה בעונה שעברה לפני הפציעה של אירוינג במשחקים בהם הוא קלע כפליים מלברון.

הנה ציטוט מדברי גורן:

­­­­

“D-Wade is the main guy with this franchise,” Dragic said. “He’s going to be a Hall of Famer. I don’t even know how many All-Star games he’s been to. You can learn a lot from him. Everything is a work in progress. I’ve never played with this kind of shooting guard. He needs the ball a lot, but we know what he can do. I just need to find my spots. So far, we’ve been communicating well and playing well together.”

יכול להיות שדברים ישתנו. יכול להיות שדברים כאלה באמת לוקחים זמן.

אבל זאת היא המחשבה שלי: עם דוויין וכריס בוש המבוגרים הם לא צריכים פוינט גארד "מארגן", "מוביל", "ומנהל". הם צריכים היו שחור כאייזיה תומאס שהוא קודם כל "מבצע", ואז מנהל ומוביל את מבוגרי מיאמי היט, ואת הצעיר ווייטסייד.

באתר ה-NBA של ספורטס אילוסטרייטד ישנם כל מיני טבלאות והסברים על מה קורה עם גורן עם בוש ובלי ווייטסייד גורן עם ג'ף גרין במקום דוויין, אם עם ווינסלו.

אומר לכם משהו: אם מיאמי רוצים קבוצה שתרוץ לאליפות המזרח, כל הקומבינציות והפרמיוטציות הללו שוות אתם יודעים למה.

לרוץ רחוק הם היו צריכים פנתר שחור, ולא – אנא, אני מבקש שתסלחו לי אבל אני חייב לומר את מה שבלבי – ווניל אירופאי מחושב ואיטי. היום אי אפשר לנצח ככה בליגה הזאת.

כפי שאמרתי בפתיחה: הוא לא NECESSARILY הבעייה, אבל – לבטח – הוא לא הפיתרון!